פוליטיקה וחדשנות: האם בוטים יכריעו את מערכות הבחירות?

כשהאלגוריתם הופך לשחקן פוליטי

בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2016, חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד גילו כי כמעט 20 אחוז מהשיחה הפוליטית בטוויטר לא נוצרה על ידי בני אדם. מאחורי חלק ניכר מהציוצים, מהשיתופים ומהתגובות עמדו בוטים, תוכניות מחשב שנועדו לדמות פעילות אנושית ברשת. מאז אותה נקודת ציון, השאלה לא עוסקת עוד בשאלה האם בינה מלאכותית משפיעה על בחירות, אלא עד כמה, ומה אפשר לעשות כדי לרסן אותה.

ישראל, שמצאה את עצמה בארבע מערכות בחירות תוך שלוש שנים בין 2019 ל-2021, היא מקרה בוחן מובהק. המרוץ הצפוף, האווירה הרגשית הסוערת והחדירה הגבוהה של סמארטפונים ורשתות חברתיות יצרו קרקע פורייה במיוחד לפעולתם של כלים דיגיטליים שמטרתם להכריע את כף המאזניים.

מהו בוט פוליטי ואיך הוא עובד

בוט פוליטי הוא חשבון אוטומטי המנוהל על ידי תוכנה, ולא על ידי אדם אמיתי. הוא יכול לפרסם תכנים, לשתף פוסטים, לעקוב אחרי חשבונות ולייצר תגובות במהירות שאף בן אדם אינו מסוגל לה. ישנן מספר קטגוריות עיקריות של בוטים פוליטיים.

• בוטים להגברת מסר: הם מגבירים תוכן מסוים, גורמים לו להיראות פופולרי יותר ממה שהוא ומייצרים אשליית תמיכה רחבה.
• בוטים להטרדה: הם פועלים נגד אנשים ספציפיים, מציפים אותם בתגובות שליליות ומרתיעים אותם מלקחת חלק בשיח הציבורי.
• בוטים לפיזור מידע כוזב: הם מפיצים ידיעות שקריות בקצב מהיר, לפני שמנגנוני בדיקת עובדות יכולים להגיב.
• חשבונות "אסטרוטרף": חשבונות שמדמים תנועות עממיות אמיתיות, אך מנוהלים למעשה באופן מרוכז ומתואם.

מעבר לבוטים הפשוטים, הדור החדש של הכלים משלב מודלי שפה גדולים כמו GPT ודומיו. אלה מסוגלים לייצר טקסטים שכמעט בלתי אפשרי להבחין בינם לבין כתיבה אנושית, לנהל שיחות שנראות אמינות לחלוטין ולהתאים את המסר לקהל היעד הספציפי בצורה מדויקת.

ישראל ברשת: פגיעות מיוחדת

על פי נתוני המשרד לשוויון חברתי ודוחות שפרסמה חברת Meta בשנים האחרונות, ישראל נמצאת בין המדינות עם שיעורי השימוש הגבוהים ביותר בפייסבוק, בוואטסאפ וביוטיוב ביחס לגודל אוכלוסייתה. נתון זה הופך את הציבור הישראלי לרגיש במיוחד להשפעה של תכנים ממוחשבים.

ב-2021 פרסם ארגון "הסוכנות לאוריינות דיגיטלית" בישראל ממצאים שלפיהם עשרות אחוזים מהישראלים מתקשים להבחין בין ידיעה עיתונאית אמינה לבין תוכן ממומן או מוגבר אלגוריתמית. כאשר מוסיפים לכך את הפיצול הפוליטי החד והמתיחות החברתית, מקבלים מתכון לפגיעות.

בשנת 2019, במהלך מערכת הבחירות הראשונה של אותה תקופה, זיהו חוקרים ממכון הדמוקרטיה הישראלי רשתות של חשבונות חשודים שפעלו לקידום מסרים פוליטיים. בחלק מהמקרים, חשבונות שנראו כ"אזרחים רגילים" שיתפו תוכן פוליטי במתכונת כמעט זהה, בפרקי זמן קצרים ורצופים, מה שעורר חשד לתיאום אלגוריתמי.

הדוגמאות מהעולם: אזהרה מוחשית

קמבריג' אנליטיקה והלקח הבריטי-אמריקאי

מקרה קמבריג' אנליטיקה, שנחשף ב-2018, הדגים באכזריות את הפוטנציאל המניפולטיבי של שילוב נתונים ובינה מלאכותית בפוליטיקה. החברה אספה ללא הרשאה מידע על עשרות מיליוני משתמשי פייסבוק, בנתה פרופילים פסיכולוגיים מדויקים ושלחה מסרים פוליטיים ממוקדים שנועדו לדחוף בוחרים מתלבטים לכיוון מסוים. הכלים בהם השתמשה החברה שימשו, לפי הטענה, הן במסע הטראמפ והן במשאל העם על הברקזיט.

פיליפינים: כיצד הומצאה הסכמה

בבחירות לנשיאות פיליפינים ב-2016, חוקרי אוניברסיטת אוקספורד תיעדו רשת ענקית של בוטים שפעלה לטובת רודריגו דוטרטה. הרשת לא רק הגבירה תכנים שלו, אלא גם פעלה באופן ממוקד להשתקת מתנגדים ולהפצת מידע שקרי על יריביו. החוקרים כינו את התופעה "ייצור תעשייתי של הסכמה ציבורית".

ברזיל: הוואטסאפ כנשק

בבחירות הנשיאות הברזילאיות ב-2018, הוואטסאפ הפך לזירת הקרב המרכזית. קבוצות ממומנות שלחו מיליוני הודעות הכוללות מידע שקרי על מתחרי בולסונארו. בשל האופי הסגור יחסית של הפלטפורמה, הקשה מאוד לזהות ולהדביר את ההפצה. הנושא הפך לנקודת מחלוקת ציבורית חריפה לאחר הבחירות.

הונגריה: השתלטות על האלגוריתם

ממשלת אורבן בהונגריה אינה מסתפקת בשימוש בבוטים. לפי דוחות של ארגון Freedom House ועיתונאים מקומיים, גורמים קרובים לממשלה רכשו שליטה על חלק ניכר מהמדיה ועל פלטפורמות דיגיטליות, ובכך שלטו הן בתוכן והן באלגוריתמים שקבעו אילו תכנים יוצגו לציבור. מדובר בגרסה מתוחכמת יותר ומסוכנת מכל בוט בודד.

הממד האתי: איפה עובר הגבול

הדיון האתי סביב שימוש באלגוריתמים בפוליטיקה מורכב ממספר שכבות. ראשית, ישנו ההבדל בין כלי לגיטימי לכלי מניפולטיבי. מפלגות וארגונים פוליטיים עושים שימוש בכלי מיקוד ממומן כבר שנים, שכן זוהי פרסום ממוקד שאינו שונה במהותו מפרסום בעיתון. הבעיה מתחילה כאשר הכלים מוסתרים מעין הציבור.

"הבעיה המרכזית אינה השימוש בטכנולוגיה, אלא חוסר השקיפות. כאשר אזרח קורא פוסט ואינו יודע שמאחוריו עומד בוט ממומן על ידי גורם פוליטי זר, זכותו לקבל החלטה מושכלת נפגעת ביסודה." - פרופ' רנה דירסטה, חוקרת מניפולציה מקוונת, מכון סטנפורד לאינטרנט

שאלות אתיות מרכזיות שעולות בהקשר זה כוללות את השאלה האם שימוש בבוטים לקידום מסר אמיתי הוא פסול, גם אם המסר עצמו אינו שקרי. שאלה נוספת עוסקת בשקיפות, כלומר האם על פלטפורמות לחשוף בפני משתמשים כי תוכן מסוים מוגבר אלגוריתמית. שאלה שלישית עוסקת בגורם האחראי, כלומר מי נושא באחריות כאשר בוטים מפיצים מידע כוזב שגורם נזק - יוצר הבוט, המזמין, הפלטפורמה, או כולם יחד.

האתגר הרגולטורי: חוק מאחורי הטכנולוגיה

הרגולציה בתחום זה נמצאת בפיגור ניכר אחרי הטכנולוגיה. בישראל, ועדת הבחירות המרכזית אינה מצוידת בכלים מספיקים לזיהוי ולאכיפה בתחום הדיגיטלי. חוק המימון המפלגות, שתוקן לאורך השנים, מתמודד בצורה חלקית בלבד עם שאלת המסעות הדיגיטליים.

בשנת 2019 קבעה ועדת הבחירות המרכזית כי יש לסמן תוכן פוליטי ממומן ברשתות, אך האכיפה נותרה רופפת. לפי עורכי דין המתמחים בדיני בחירות, הפער בין מה שמותר על פי הדין למה שניתן לבצע בפועל ברשתות רחב ביותר.

האיחוד האירופי נקט צעדים אמיצים יותר. חוק שירותי הדיגיטל האירופי, שנכנס לתוקף ב-2023, מחייב פלטפורמות גדולות לחשוף את אופן פעולת האלגוריתמים, לאפשר ביקורת חיצונית ולנקוט פעולה נגד חשבונות מניפולטיביים, בדגש מיוחד על תקופות בחירות. פינלנד, שוודיה ואסטוניה הקדימו גם הן וכתבו לתוך חינוך האוריינות הדיגיטלית חלק מתכנית הלימודים הרשמית.

הצעות לפתרון: מה אפשר לעשות

ברמת המדינה והרגולציה

• חקיקת חובת סימון: כל תוכן פוליטי המוגבר אלגוריתמית חיי