המדינה מול הרשת: עידן המידע בפוליטיקה הישראלית

כשהפוליטיקה עברה לסמארטפון

בבחירות 1996, כשבנימין נתניהו ניצח את שמעון פרס בפער של פחות מאחוז אחד, הזירה המרכזית של המאבק הפוליטי היתה הטלוויזיה. שלושה ערוצים, כמה עיתונים גדולים, ומערכת יחסי ציבור שניהלה את התדמית בצורה מסודרת ומסורתית. שלושה עשורים לאחר מכן, הכללים השתנו מקצה לקצה. הזירה האמיתית של הבחירות הישראליות היא כבר מזמן לא אולפן הטלוויזיה, אלא פיד הטיקטוק, קבוצת הוואטסאפ המשפחתית ואלגוריתם שמחליט מה תראה מחר בבוקר.

ישראל, מדינה קטנה עם חדירה גבוהה מאוד של סמארטפונים ושימוש אינטנסיבי ברשתות חברתיות, הפכה לשטח ניסוי מרתק להבנת הכוח הפוליטי של המדיה הדיגיטלית. מחקרים של אוניברסיטת תל אביב ושל מכון הדמוקרטיה הישראלי מצביעים על כך שיותר מ-70 אחוז מהציבור הישראלי צורך תוכן פוליטי דרך פלטפורמות דיגיטליות, כאשר הפלטפורמות הדומיננטיות משתנות בהתאם לפלח הגיל.

הבוטים שמצביעים - בלי להתייצב לקלפי

ב-2019, לפני הבחירות הראשונות מתוך ארבע שנערכו תוך שלוש שנים, חשפה חברת Oxford Internet Institute כי ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בשימוש בבוטים פוליטיים - חשבונות אוטומטיים שמפיצים תוכן, יוצרים תחושת קונסנזוס ומחזקים נרטיבים פוליטיים. הבוטים הללו אינם עוסקים בעיקר בהפצת שקרים גסים, אלא במשהו מתוחכם יותר: יצירת אשליה של פופולריות.

כאשר ציוץ של פוליטיקאי מסוים זוכה בתוך דקות לאלפי שיתופים, חלקם הגדול מחשבונות בוטים, האלגוריתם מתרגם זאת כתוכן פופולרי ומפיץ אותו לקהלים רחבים יותר. כך, בלי להשקיע כסף בפרסום ישיר, ניתן לדחוף מסר לכותרות הטרנדינג. הפעולה האוטומטית יוצרת תגובה אנושית אמיתית, ויוצרת בועה שכולה בנויה על נדבך ראשוני של רמייה.

"המניפולציה המודרנית לא עובדת עם שקרים בוטים. היא עובדת עם הכוונה של תשומת הלב - מה שאנשים רואים, כמה פעמים הם רואים את זה, ומי נראה להם 'חזק' ברשת."

- פרופ' נועה שפר, חוקרת תקשורת פוליטית, אוניברסיטת תל אביב

וואטסאפ: הערוץ שלא נצפה

אם פייסבוק וטוויטר נמצאים תחת מעקב, אנליזה ובדיקות עיתונאיות, הרי שוואטסאפ נשאר הרבה זמן כתם עיוור גדול. קבוצות וואטסאפ פוליטיות, שחלקן מונות מאות ואלפי חברים, הן הרבה פעמים הקרקע הפורייה ביותר להפצת מידע כוזב, לעידוד קיטוב ולניהול קמפיינים שיטתיים שאי אפשר לאתר בקלות.

בבחירות 2021, תיעדו חוקרים ועיתונאים קמפיינים מאורגנים שפעלו דרך קבוצות וואטסאפ ייעודיות. תוכן שיצא מחדר מלאכה פוליטי מוגדר עבר לקבוצות "משפחה" ו"שכנים" ואז לחברים ומכרים, ויצר תחושה של "כולם אומרים" - כאשר בפועל מדובר בתוכן שנוצר בצורה ריכוזית ומכוונת. מטא, חברת האם של וואטסאפ, הגבילה העברת הודעות קדימה לחמישה אנשים בלבד, אבל אנשי מקצוע בתחום ציינו שהגבלה זו לא עצרה קמפיינים מאורגנים שפשוט נבנו מראש לכך.

טיקטוק ופוליטיקת הדור הצעיר

הבחירות האחרונות לכנסת, שהתקיימו בנובמבר 2022, הביאו לתשומת לב ציבורית תופעה שהיתה קיימת כבר זמן מה: הפוליטיקה על טיקטוק. בעוד מפלגות ותיקות ניסו להבין את הפלטפורמה, פוליטיקאים צעירים יותר ומגמות שמקורן בציבור הצעיר יצרו תוכן ויראלי שהגיע למיליוני צפיות.

טיקטוק פועלת על פי אלגוריתם שונה מהותית מפייסבוק. בפייסבוק, את רואה בעיקר מה שהחברים שלך מפרסמים. בטיקטוק, האלגוריתם חושף אותך לתוכן שהוא שיפוטי כי יעניין אותך - גם אם אינך עוקב אחרי יוצרו. זה אומר שניתן להגיע במהירות לקהלים חדשים לגמרי, בלי קהל מעריצים קיים, ובלי תשלום לפרסום ישיר. בהקשר פוליטי, זו הזדמנות ואיום בו זמנית: תנועה פוליטית חדשה יכולה לזנק, וכך גם עיוות מידע יכול להתפשט בלי מחסום.

האלגוריתם כעורך ראשי

אחת מנקודות התורפה החשובות ביותר שזיהו חוקרי מדיה היא העובדה שהאלגוריתמים של הרשתות החברתיות מעדיפים תוכן שמעורר רגש - ובמיוחד תוכן שמעורר כעס. פוסט שמרגיז אנשים מקבל שיתופים ותגובות מהר יותר מפוסט שמסביר מדיניות בצורה מאוזנת. זה אינו נייטרלי פוליטית.

הנטייה של האלגוריתמים לתגמל תוכן קיצוני ומחולק יוצרת לחץ מובנה על פוליטיקאים ועל כלי תקשורת: אם תהיה מדוד ועדין, תגיע לפחות אנשים. אם תהיה חריף ומרגיז, תגיע לרבים. פוליטיקאים ישראלים, בדיוק כמו עמיתיהם בכל העולם, למדו את השיעור הזה מהר מאוד.

מ"צמד המעוניות" לקמפיין הדיגיטלי - תמורה של עשור

כדי להבין עד כמה השתנו הדברים, שווה להסתכל לאחור. בבחירות 2009, הנכס הדיגיטלי של מפלגה היה אתר אינטרנט. בבחירות 2013, פייסבוק כבר היה גורם, אבל עדיין משני. ב-2015 נכנס הסמארטפון הכולל והנייד לתמונה כגורם קריטי.

בבחירות 2019-2022, מפלגות ישראליות כבר ניהלו מערכי "war rooms" דיגיטליים שעבדו 24 שעות ביממה. כל ציוץ של מנהיג אופוזיציה קיבל תגובה תוך דקות, כל פרסום תקשורתי שלילי נגד גרר תוכן נגדי. זה לא מזכיר בשום צורה את הקמפיינים של ראשית שנות האלפיים, שם מחלקת הדוברות עבדה בין תשע לחמש.

פייק ניוז: לא רק שקרים

הביטוי "פייק ניוז" הפך שגור עד כדי שחיקה. אבל כדאי להיות מדויקים: מרבית מה שמוגדר כ"מידע מוטעה" בפוליטיקה אינו שקר מוחלט אלא עיוות, קיצוץ מהקשר, הדגשה בררנית ופרשנות חד צדדית של עובדות אמיתיות.

בישראל, מגנט של קיטוב פוליטי עמוק, הקרקע פורייה במיוחד. חוקרים מצאו כי מידע מוטעה עוסק לעתים קרובות בשלושה נושאים עיקריים: ביטחון לאומי, שחיתות פוליטית וייצוג של קבוצות מיעוט. אלה הנושאים שבהם רגישות הציבור גבוהה, ולכן גם הנכונות לשתף מידע בלי לבדוק אותו גבוהה יותר.

ארגון "עדאלה" ופורום קהלת, שני ארגונים עם עמדות שונות מאוד, הגיעו בנפרד למסקנה דומה: השיח הציבורי ברשתות מאופיין בעיקר בהסברה ולא בנתונים, ובנרטיב ולא בעובדות. השוני הוא רק בשאלה מי בדיוק הגורם המוביל את ההסברה.

מה עושה המדינה?

ועדת הבחירות המרכזית בישראל נכנסה לתמונה, אך לא בצורה רחבה מספיק לדעת מבקרים. בבחירות 2021 ו-2022, הוועדה פרסמה הנחיות בנוגע לפרסום ממומן פוליטי ברשתות ודרשה שקיפות בנוגע לממומני הפרסומות. אבל ההנחיות מתמקדות בעיקר בפרסומות מוצהרות, ולא בתוכן אורגני שמופץ דרך משפיענים, בוטים ורשתות קמפיין אפורות.

הכנסת דנה בהצעות שונות להסדרת הרשתות החברתיות. חלק מהחוקרים והעמותות דוחפים לחקיקה שתחייב פלטפורמות לגלות מידע על אופן פעולת האלגוריתמים שלהן. אחרים מזהירים מפני שימוש ממשלתי בסמכות כזו כנגד ביקורת לגיטימית. זו אחת הדילמות הדמוקרטיות הקשות של הזמן: כיצד מגנים על מרחב הדיון הציבורי מבלי לפגוע בו.

האיחוד האירופי כמודל?

ב-2022 אישר האיחוד האירופי את חוק השירותים הדיגיטליים, המחייב פלטפורמות גדולות לנקוט צעדים אקטיביים נגד