הקרב על הנרטיב: ביג-טק, דאטה ועתיד הדמוקרטיה הישראלית

הקמפיין שאינו נראה לעין: כיצד אלגוריתמים כותבים את אגנדת הבחירות הישראלית

בשנת 2026, כאשר ישראל תיכנס לקמפיין בחירות נוסף, הקרב האמיתי לא יתנהל בכיכרות ובאולמות ההצבעה בלבד. הוא יתנהל בשרתים, במאגרי מידע ובחדרי מלחמה דיגיטליים שבהם צוותים של מומחי דאטה, מהנדסי למידת מכונה ואסטרטגים פוליטיים עובדים מסביב לשעון. הבחירות הבאות בישראל הן אולי הראשונות שבהן הבינה המלאכותית תשחק תפקיד מרכזי ומכריע בעיצוב דעת הקהל, וכמעט ולא אחד מן המצביעים יהיה מודע לכך.

זה לא תרחיש עתידני. זה כבר קורה. כל פעם שאזרח ישראלי פותח את הפיד שלו בבוקר, גולל בטיקטוק בלילה או מחפש ידיעה בגוגל, הוא משאיר אחריו שובל של נתונים שאותם מישהו, כבר עכשיו, יודע לנצל. השאלה האמיתית אינה האם כך פועלת הפוליטיקה הדיגיטלית הישראלית, אלא עד כמה הציבור מוכן להבין את ממדי ההשלכות.

מפלגות ודאטה: המרוץ החשאי לניצול המידע

המפלגות הגדולות בישראל משקיעות בשנים האחרונות סכומים גדולים מאי פעם בתשתיות טכנולוגיות. מדובר לא רק ברכישת מודעות ממוקדות ברשתות החברתיות, אלא בבניית מנגנונים מתוחכמים לאיסוף, ניתוח וניצול מידע על בוחרים. כלי ניתוח דאטה מאפשרים לקמפיינים פוליטיים לבנות פרופילים מפורטים של מיליוני אזרחים, על בסיס נתונים גלויים כמו פוסטים ברשתות חברתיות, לייקים, שיתופים והיסטוריית חיפושים.

השיטה המרכזית שמשמשת צוותי הקמפיין נקראת תיוג קהלים, או Audience Segmentation. בפועל, מדובר בתהליך שבו כל בוחר פוטנציאלי מקבל תווית, ולעתים מספר תוויות, המגדירות אותו לפי ערכים, חרדות, נטיות פוליטיות ורגישויות אישיות. אדם שנצפה צופה בסרטוני ביטחון לאומי, שיתף תכנים הקשורים לרפורמה המשפטית ומתגורר בערי פריפריה - יקבל מסר שונה לחלוטין מאדם צעיר שגולש בתכנים כלכליים וחי בתל אביב.

מידע זה נמכר לעתים קרובות על ידי חברות צד שלישי, ואת חוקיות השימוש בו טרם הסדיר המחוקק הישראלי באופן מלא ומספק. הפער הרגולטורי הוא בדיוק שם שבו פועלות חברות הייעוץ הפוליטי, בשקט ובמהירות.

"אנחנו לא מדברים עוד על פרסום פוליטי רחב. אנחנו מדברים על מסר שנתפר במיוחד לאדם ספציפי, בשעה ספציפית, בהקשר רגשי ספציפי שהאלגוריתם זיהה. זו רמה חדשה לגמרי של השפעה על הבחירה הדמוקרטית." - חוקר בתחום הטכנולוגיה הפוליטית, אוניברסיטת תל אביב

מסרים ויראליים בעידן הבינה המלאכותית: הנוסחה שמאחורי הכאוס

הפצת מסרים ויראליים אינה תוצאה של מקרה. בקמפיינים פוליטיים מודרניים, הוויראליות היא מוצר מתוכנן, מנוהל ומדיד. מודלים של בינה מלאכותית לניתוח שפה מסוגלים לחזות, לפני פרסום, אילו ניסוחים, אילו תמונות ואילו טיימינגים יניבו את שיעור ההפצה הגבוה ביותר ברשתות החברתיות.

הפלטפורמה המרכזית שבה מתנהל הקרב הישראלי היא טיקטוק, שהפכה מאז 2023 לרשת הצמיחה המהירה ביותר בקרב בוחרים בני 18 עד 35. בנוסף, פייסבוק נותרת הדומיננטית בקרב בוחרים מבוגרים ובקהילות חרדיות ודתיות, ואינסטגרם משמשת ממשק חיוני לבניית תדמית אישית של מועמדים. האלגוריתם של כל פלטפורמה שונה, וקמפיין מקצועי מפתח אסטרטגיה נפרדת לכל אחד מהם.

המנגנון המרכזי שמניע הפצה ויראלית הוא ניצול רגש. מחקרים מראים שתכנים המעוררים כעס, פחד או תחושת עלבון קולקטיבי מופצים מהר פי שלושה לפחות מתכנים ניטרליים. צוותי הקמפיין יודעים זאת ומתכננים בהתאם. מסר שמציג אויב, חיצוני או פנימי, ושמספק פתרון פשוט, הוא המוצר הטוב ביותר שאלגוריתם ויראלי יכול לצרוך.

כיצד מייצרים ויראליות מלאכותית

• זריעת תוכן ראשוני - פרסום גרעין של פוסטים בחשבונות בעלי אמינות גבוהה, כדי להניח בסיס שממנו יתחיל ההפצה האורגנית לכאורה
• הגברה ממוקדת - שימוש ברשתות של חשבונות אמיתיים אך מתואמים, שמשתפים ומגיבים בגל מסונכרן בשעות הראשונות לפרסום
• A/B Testing אגרסיבי - הרצת עשרות גרסאות של אותו מסר במקביל, מדידת התגובה בזמן אמת וסינון האפקטיבי ביותר תוך שעות ספורות
• כיוון אלגוריתמי - עיצוב תוכן כך שיתאים לקריטריונים הפנימיים של כל פלטפורמה להפצה אורגנית, ללא תשלום על פרסום ממומן

הפרטיות כקורבן: מה שהבוחר הישראלי לא יודע

רוב הישראלים אינם מודעים לכמות המידע שנאספת עליהם מדי יום. כאשר אדם מוריד אפליקציה, מסכים לתנאי השימוש ולא קורא אותם, ומאשר גישה לאנשי הקשר שלו, הוא חותם בפועל על העברת מידע שיכול להגיע, דרך שרשראות של מתווכים מסחריים, לידי גורמים פוליטיים. בישראל, שבה מסד הנתונים הדמוגרפי כולל גם מידע דתי ואתני, פוטנציאל הניצול לצרכים פוליטיים הוא חריף במיוחד.

חוק הגנת הפרטיות הישראלי משנת 1981 עבר שדרוגים חלקיים, אך הוא עדיין רחוק מלהתמודד עם המציאות של 2024. ה-GDPR האירופי, שנחשב לתקן הגנת הפרטיות המחמיר ביותר בעולם, מחייב הסכמה מפורשת לשימוש בנתונים לצרכי פרסום פוליטי, מגביל את משך שמירת הנתונים ומחייב שקיפות מלאה לגבי מי משתמש במידע ולאיזו מטרה. ישראל, נכון להיום, אינה שם.

"כשאדם מצביע, הוא מניח שהחלטתו שלו. אבל אם שלושה חודשים לפני הבחירות הוא קיבל זרם מדוד של תכנים שעיצבו את תפיסת המציאות שלו, מי שייך להחלטה הזו בסופו של דבר?" - ממשל ומדיניות ציבורית, האוניברסיטה העברית

שליטת הפלטפורמות: מי באמת שולט בשיח הפוליטי הישראלי

מטה, גוגל, טיקטוק ויוטיוב הן כיום שחקניות פוליטיות בפועל, גם אם אינן מציגות עצמן ככאלה. כל אחת מהן קובעת כללים שונים לפרסום פוליטי, אוכפת אותם באופן לא אחיד ומשנה את המדיניות שלה לעתים קרובות, לרוב ללא שקיפות ציבורית מספקת. בישראל, שם הדיון הפוליטי חריף ומחולק במיוחד, ההחלטות האלגוריתמיות של הפלטפורמות מכתיבות בפועל אילו קולות ישמעו ואילו יושתקו.

בבחירות 2022 בישראל תועד לראשונה בהיקף משמעותי התופעה של הורדת טווח הגעה סלקטיבית, Shadow Banning, שבה פוסטים של פוליטיקאים מסוימים קיבלו הפצה מופחתת ללא הסבר. המפלגות שהאשימו את הפלטפורמות לא הצליחו לקבל תשובות מפורשות, מפני שאין חובת שקיפות חוקית שמחייבת את חברות הטכנולוגיה להסביר את פעולות האלגוריתם שלהן.

מעבר לכך, הפלטפורמות עצמן מפעילות מדיניות של הסרת תוכן הנחשב לניצול שווא, Misinformation, אך הגדרות ה"שווא" נקבעות על ידי צוותים פרטיים, ללא פיקוח דמוקרטי. בישראל, שבה הוויכוח על מה שנחשב "אמת" הוא עצמו פוליטי עד לעצם, כוח ההסרה הזה הוא כוח פוליטי לכל דבר ועניין.

ישראל בהשוואה עולמית: מה אפשר ללמוד מהכישלונות של אחרים

קמפיין ברקזיט בבריטניה ב-2016 היה נקודת המפנה שאחריה לא ניתן עוד להתכחש לכוח של דאטה בפוליטיקה. חברת Cambridge Analytica אספה מידע על 87 מיליון משתמשי פייסבוק ללא הסכמתם, ובנתה פרופילים פסיכוגרפיים שאפשרו לה להפנות מסרים ממוקדים לבוחרים בנקוד